ראיון עם דב בן דוד על ההכנות לאירוויזיון בירושלים

נבחרת לעצב את התפאורה לתחרות האירוויזיון לשנת 1979, האם יש לך כבר רעיון מרכזי?
יוסי צמח, מי שנבחר להיות במאי האירוע, דיבר איתי בקשר לרעיון שלו המבוסס על הסמל של רשות השידור (שהיה בנוי כמנורה בעלת 3 טבעות עם מרכז משותף). בדקתי את ההצעה בעזרת מודל קטן שבניתי, התברר לי שלא מתקבל שום אפקט בעל עוצמה וגם מעניין.

אני רציתי שהאובייקט המרכזי על הבמה יוכל ליצור 20 אייקונים שונים לכל ארץ, אחד שונה מחברו, כך שלכל שיר יהיה רקע שונה וייחודי משלו. הבנתי שהטבעות חייבות לאפשר צורות משתנות. על הנקודה הזאת — כיצד להתאים לכל שיר את סיבוב הטבעות כדי שייוצר אייקון נפרד ואופייני לכל שיר ושיר — עבדתי הרבה. בוקר אחד עלה בדעתי פתרון: ליצור טבעת גדולה ביותר המונחת באלכסון על גבי במה מסתובבת ובתוכה שתי טבעות נוספות המסתובבות על ציר הקבוע במרכז הבמה המסתובבת המרכזית.

שלוש הטבעות מסתובבות באופן בלתי תלוי זו בזו. הבנתי דבר נוסף: כדי ליצור 20 אייקונים שונים, אחד לכל שיר, אני זקוק למחשב, כדי לתכנת בזיכרון שלו את כל המצבים של הטבעות היוצרים צורה ייחודית (למי שלא זוכר — בשנת 1979 לא היו מחשבים בנמצא כפי שהם קיימים כיום בכל בית. מחשבים היו יחידות גדולות וכבדות שנמצאו רק במוסדות גדולים). לשם כך יש צורך להתקין מנוע לכל טבעת ולמקם אותן באמצעות מיקרוסוויצ'ים (מתגים קטנטנים). המשטחים הקדמיים של הטבעות היו מכוסים בפרספקס אטום ובמשטחי הצד היו מנורות ליבון, מכוסות פרספקס חצי שקוף.

והמנגנון המסובך הזה עבד ללא בעיות?
כאשר התחילו החזרות, הבמה המסתובבת הכבדה שברה את כל המיקרוסוויצ'ים העשויים חרסינה.

איך פתרתם את הבעיה?
כל הלילה עבדו הטכנאים למצוא פתרון, ואז עלה הרעיון להחליף את המיקרוסוויצ'ים העשויים חרסינה, בכאלה העשויים בצורת קפיץ מתכתי.