פוטוציור

האור, גם אם הוא נראה כבלתי גשמי, ניתן לבנות ממנו עולם מלא ומשכנע. נראה שהאמן דב בן דוד נזקק למעט מאוד, נוסף על מיומנויות ודמיון, כדי ליצור עולם כזה: מספר משטחים בוהקים ומחזירי אור, מסנני צבע, ניירות שחורים אחדים, צורות בודדות מפלקסיגלס — קעורות, פריזמטיות ומעוקבות — ומצלמה.

באלה לבד הוא בונה עמודים מרשימים של מקדשים טהורי מבנה, ערים תימורות רבות צבעים, חללים בעלי עוצמה, עטורי פסים, וביתר הפשטה: ויברציות ומעניהן. האור היוצר את כל אלה, הוא בעל תלת–מימדיות ברורה.

לו יצר האל שיבה את עולמו בשלהי המאה העשרים והביטוי הסגולי שלו היתה הצורה הגיאומטרית הפשוטה, זהו העולם שהיה לבטח יוצר. כאן אנו משתכנעים, שעולם יכול להיות השלכה של אנרגיה יוצרת על קירותיה של התודעה המשגת.

בן–עמי שרפשטיין

פרופסור לפילוסופיה, אוניברסיטת תל–אביב

נכתב בפתיח לקטלוג תערוכת "פוטוציור"

בגלריה עמליה ארבל, תל–אביב 1980